זכרונות ילדות - תורה דראל (אסא)
זכרונות ילדות ממושב צור משה
למרות שחולפת לה שנה ועוד שנה, אני זוכרת מעט ממה שקרה לי
במושב שבו ביליתי את ימי ילדותי ובגרותי,
ומבקשת לשתף אתכם בחוויה והוויה ומה שהתרחש אז סביבי.
במקום שבו נמצאים הצרכניה והגנים, נהגנו להתאסף הילדים למשחקים.
שיחקנו בתופסת וחמש אבנים, קלאס, הקפות, ובגוגואים של משמשים.
בקיץ נהגנו ללכת יחפים ודילגנו במהירות על החולות החמים.
בחורף נעלנו מגפי גומי שחורים ובוססנו בבוץ ובמים הקרים.
על מגדל המים טיפסו רק האמיצים, במיוחד בלילה כשישנו המבוגרים.
למטה חיכו כל המפלחים של הפירות והאבטיחים האדומים.
זוכרת אני את העגלון בעגלתו הקטנה, שהוביל חצי בלוק של קרח לכל משפחה,
אלא שעד ששעתנו הגיעה, בקושי נותרה שליש קובייה.
בכל בוקר בגשם, בחום ובשרב חילק החלבן את החלב.
למרות שהייתה לו רק פרה אחת הוא לא השיב ריקם אף לא בקשה אחת.
כעבור שעה עבר מחלק הלחם הריחני,
מזמזם זמר תימני ומבטיח שהלחם טרי ובריא.
אחת לכמה שבועות או חודשים הגיע מוכר הסד'ית והבדים,
ממנו קנתה אמא מיטות וסדינים לאשוגר שלנו, לחתונה באחרית הימים.
מה שאכלנו היה נפלא וטעים- תירס חם, תאנים, וסברס עם קוצים.
תורמוס במלח, גרעינים של קלאבסס ובוטנים קלויים.
את האורחים כיבדנו בריבות ובמיצים, טישפישטי, בקלאווה, ומספן באירועים מיוחדים.
בין חצרות הבתים שניצבו בשורה, שתלו שיחי נוי ופרחי גינה
וירקות לצורכי המשפחה.
בחצר הסתובבו תרנגולות, ברווזים, ברבורים. תרנגולי הודו וגם עזים.
ובלילה נשמעו מקהלות צפרדעים ויללות התנים.
ותושבי המושב, זה נשמע כחלום, היו מברכים זה את זה לשלום.
ובערבו של יום, ישבו בפתחי בתים, שוחחו על המצב והיבול במשקים.
על המשפחה והילדים ומה שקורה במדינת היהודים.
את כל זה אי אפשר לשנות, וכל מה שנשאר הם הזכרונות.