עזר כנגדו
מאת תורה דראל (אסא)
פירושים רבים יש לפסוק הזה, אבל בהתיישבות העובדת, היה לו פירוש אחד בלבד – האישה נמצאת מנגד ( ממול ) בן זוגה ויחד הם עובדים, מתייעצים, מפתחים את המשק ובונים את עתידם ועתיד משפחתם.
רוב הנשים במושב התאימו להגדרה זו ועמדו ברוב המטרות והמטלות שלקחו על עצמן.
סדר היום שלהן היה מלא וגדוש. עם הנץ השחר, קפצו במהירות מהמיטה, קפה ראשון של בוקר ויציאה לעבודה – מי ללול העופות, ומי לשדה, לחריש, זריעה ושתילה. אחרי שעה קלה חזרו הביתה לטיפול בילדים, שליחה לבית הספר וסידור הבית. בשעה תשע בבוקר , הבית היה מצוחצח, התבשילים התבשלו בסירים והגיע הזמן לצאת שוב לעבודה במשק. הכול נעשה יד ביד עם בן הזוג והילדים הבוגרים שחזרו מהלימודים.
לכל יום בשבוע היה בנוסף, עיסוק קבוע – יום כביסה, יום ניקיון יסודי, יום הכנת ריבות ועוגיות, וכד'.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות, נהגו הנשים העייפות לשבת בפתחי הבתים
ל" פסר לאורה ", התכבדו במים צלולים וכפית ריבה תוצרת בית, פיצחו פיפיטס, פטפטו וריכלו. אנחנו הילדים, עמדנו בצד בשקט, שומעים ולא נשמעים. יש לציין, שגם בזמן המנוחה , הידיים לא פסקו ממלאכה. תקנו גרביים, סרגו מפיות ומפות במסרגה אחת, החליפו מתכונים של תבשילים ועוגות, נאנחו אנחת רווחה והתפללו לעתיד טוב יותר.
בערב, אחרי שהלכנו לישון, ישבו ההורים עוד שעה ארוכה במטבח ודנו בענייני המשק, תכננו, התווכחו, ולבסוף, אימא הייתה זו , שאמרה את המילה האחרונה. יש לציין, שברוב המקרים היא צדקה.
הייתה לה אסטרטגיה כלכלית מעניינת. אם למשל, בעונה שחלפה, לא היה מחיר טוב למלפפונים, המליצה לגדל בעונה הבאה , דווקא מלפפונים, מתוך מחשבה ,שהיא תהיה היחידה בשוק ואז המחיר יעלה. עניין של הצע וביקוש.
נשות המושב היו שותפות מלאות להחלטות באספות הכלליות של המושב. זכור לי, שאימא לא החמיצה אף אסיפה ולא פעם השאירה אותי לבד בבית, למורת רוחי.
כמובן, שהייתה קיימת תחרות סמויה בין הנשים. זו לא הייתה תחרות יופי, אלא תחרות הנקוצ'רה. התחרות הייתה על עקרת הבית המצטיינת בניקיון הבית והחצר, בבישול ואפיה, באירוח וגם בחינוך הבעל והילדים.
אני הייתי נותנת , לכולן פרס, כי הן באמת עשו כמיטב יכולתן בשמחה ואהבה.