יהדות בולגריה מאת סמי טולדו - ללחוץ כאן
הרצאה במסגרת פרלמנט צור משה ביום 14.11.2014
בולגריה שוכנת בחצי האי הבלקני, גובלת ברומניה בצפון, יוון ותורכיה בדרום,
מקדוניה וסרביה במערב והים השחור במזרח. שטחה 110,879 קמ"ר .
אוכלוסייה כ-7 מיליון תושבים, תל"ג לנפש 15,000.
האירוע המרכזי והמשמעותי בתולדות יהדות בולגריה הוא סיפור הצלת יהדות זו
במלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה ומספר שנים של שלטון קומוניסטי
עוזבים יהודי בולגריה, רובם ככולם, ועולים לישראל.
הבנת התהליכים והאירועים שעברו על יהדות בולגריה מחייבת התייחסות קצרה
להיסטוריה ולתנאים הגיאופוליטיים של המדינה הבולגרית לאורך השנים.
רקע היסטורי
הממלכה הבולגרית הראשונה נוסדה ב-680 לספירה. ב-866 לספירה הופכת
בולגריה למדינה נוצרית אורתודוקסית.
ב-1362 נכבשת בולגריה ע"י העותומנים ומאז למשך 500 שנה שולטת בבולגריה
האימפריה העותומנית –מוסלמית.
1877-8 מתחוללת המלחמה הרוסית-עותומנית. בולגריה נכבשת והופכת לאוטונומיה
במסגרת הקיסרות הרוסית.
1908 נוסדה הממלכה הבולגרית החדשה בראשות המלך פרדיננד הראשון
(ממוצא גרמני). בשנים הבאות מתחוללות מספר מלחמות בבלקן, בולגריה נוחלת
תבוסה ומאבדת טריטוריות. במלחמת העולם הראשונה בולגריה שותפה למדינות
הציר (מעצמות המרכז), הקיסרות הגרמנית, אוסטרו הונגריה, והאימפריה
העותומנית. התבוסה במלחמה זו גורמת לאובדן שטחים נוספים: דוברוג'ה
בצפון, תרקיה ומקדוניה במערב ובדרום. בנוסף גורמת התבוסה במלחמה למשבר
שלטוני, כלכלי, וחברתי בבולגריה.
ההסדרים הגיאופוליטיים שהכתיבו המנצחים לאחר מלחמה זו טומנים את זרעי
הגורמים למלחמת העולם השנייה. לתבוסה הבולגרית במלחמת העולם הראשונה
ואובדן השטחים יש חלק משמעותי בתהליכים שעוברים על בולגריה במלחמת
העולם השנייה ובעיקר על יהדות בולגריה.
כיום עם התפוררות הגוש הקומוניסטי בולגריה היא רפובליקה פרלמנטרית.
יהדות בולגריה
קיימות עדויות לנוכחות יהודית בבולגריה כבר המאות ה-2-4 לספירה.
יהדות זו מתקיימת לאורך השנים, במאות ה-14 וה-15 מגיעים לבולגריה יהודים
שגורשו מקהילות בהונגריה, צרפת ובוואריה. הגידול החד והמשמעותי של יהדות
בולגריה מתקיים עם גירוש יהדות ספרד ובעידוד והתמיכה של האימפריה העותומנית
בקליטת היהודים המגורשים.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1939) בולגריה במעמד ניטרלי. למעשה בבולגריה
ממשל משטר פשיסטי פרו-נאצי ותנועות נוער קיצוניות. כל זאת על רקע משבר
אובדן השטחים במלחמת העולם הראשונה שהיו טראומטיים לעם הבולגרי.
בינואר 1941 מחוקק הפרלמנט הבולגרי- באישור המלך- תחיקה בנוסח חוקי
נירנברג של גרמניה הנאצית, "החוק להגנת האומה". החקיקה פוגעת קשה
באוכלוסייה היהודית- ענידת טלאי צהוב, הגבלת עיסוק במקצועות ועבודות שונות,
שוד רכוש ופגיעה כלכלית וחברתית.
תחיקה זו מעוררת התנגדות רבה בקרב שכבות רבות באוכלוסייה הבולגרית, איגודי
עובדים, אינטליגנציה – רופאים, עו"ד, סופרים, הכנסייה- המטרופוליטים ופשוטי
העם, מוגשת עצומה לממשלה אך היא נדחית. הממסד הממשלתי, הצבאי והפוליטי,
סוחרים, בנקאים וארגונים אנטישמיים תומכים בחקיקה. ממשיכים במדיניות
הפשיסטית הפרו-נאצית.
האישים המרכזיים המעורבים בנושא היהודי הם המלך בוריס השלישי (
ממוצא גרמני), ראש הממשלה בוגדן פילוב, שר הפנים פטר גרבובסקי והקומיסר
לענייני יהודים אלכסנדר בלב.
במבנה השלטוני הבולגרי המלך בוריס השלישי הוא הגורם המחליט והמשפיע ביותר
במערכת הפוליטית הבולגרית.
החוק להגנת האומה- תואם חוקי נירנברג- נחקק לפני הצטרפות בולגריה למדינות
הציר. ד"ר שלמה שאלתיאל מחוקרי יהדות בולגריה טוען כי חקיקה זו באה על רקע
הסכם לא כתוב בין הממשלה הבולגרית למשטר הנאצי לקבל בחזרה את דוברוג'ה
(טריטוריה בצפון בולגריה בדלתת הדנובה) בה שלטה רומניה מאז מלחמת
העולם הראשונה.
1.3.1941 ממשלת בולגריה מצטרפת למלחמת העולם כשותפה של מדינות הציר
(גרמניה, איטליה ויפן). בהסכם קריובה "משכנעת" גרמניה את רומניה לותר על
חבל דוברוג'ה והוא מוחזר לבולגריה. המלך בוריס השלישי מחזיר לבולגריה את
השטחים שאיבד אביו המלך פרדיננד הראשון.
עם הצטרפותה של בולגריה למדינות הציר צבא גרמניה נכנס לבולגריה. תוך
שבועות ספורים פולש וכובש את יגוסלביה ויוון, מקדוניה ותראקיה מועברות
לבולגריה על מגש גרמני.
בכך מושלמת החזרת השטחים "האבודים" לבולגריה. בולגריה כולה
באופוריה. הממשלה הבולגרית הפשיסטית החברה בברית עם מדינות הציר מבצעת,
גם בלחץ גרמניה הנאצית, פעולות אנטי יהודיות ומכינה את הקרקע למשלוח יהודי
בולגריה למחנות ההשמדה.
בשנים 1941-42 הממשלה הבולגרית מפקירה יהודית- אזרחים בולגרים- שחיו
במדינות שונות באירופה, מונעת מהקונסולים שלהם לסייע להם וכ-4000 יהודים
נשלחים למחנות ההשמדה.
04.03.1943- בלחץ הגרמנים- אין ארוחות חינם! מבצעת בולגריה באכזריות רבה-
מכות, שוד רכוש ואונס נשים – את גירוש יהודי תראקיה ומקדוניה למחנות השמדה.
כ-11000 יהודים מהשטחים החדשים נשלחים לטרבלינקה. הממשל הבולגרי מתחייב
להעלות את מכסת הנשלחים להשמדה ל-20000. כאן מתחיל סיפור ניסיונות
הגירוש וסיפור הצלת יהדות בולגריה בתקופה בה יהודי אירופה נשלחים למחנות
ההשמדה. סיפור ניסיונות הגירוש וההשמדה מתחיל בעיר קיוסטנדיל השוכנת
במערב בולגריה על גבול מקדוניה.
ב-06.03.1943 (הגירוש נועד להתבצע ב-09.09.43, שלושה
ימים לאחר מכן) ההחלטה על גירוש יהודי בולגריה מועברת לנכבדי העיר, אלו
מבינים כי גירוש פירושו השמדה ומחליטים לפעול נגדה. משלחת בת ארבעה אנשים
יוצאת לסופיה בניסיון למנוע את הגירוש. הם נפגשים עם סגן יו"ר הפרלמנט דימיטר
פשב בן עירם ומיידעים אותו על התוכנית (הסודית) לגירושם. פשב ביחד עם עוד
עשרה חברי פרלמנט (כולם נציגי מפלגת השלטון הפשיסטית) פונים בדחיפות
ומפעילים לחץ על ראש הממשלה ושר הפנים לביטול הגזירה.
בינתיים מרוכזים יהודי קיוסטנדיל בתחנת הרכבת כהכנה לגירושם, יהודי פלובדיב
מרוכזים אף הם בבית הספר היהודי בעיר. לפשב וחבריו הפועלים למניעת הגירוש
מצטרף גורם רב השפעה בבולגריה- הכנסיה והמטרופוליטים העומדים בראשה.
מפורסם פועלו של המטרופוליט קיריל מפלובדיב שנכנס אל בית הספר היהודי
הסגור תוך עימות עם הממשל הבולגרי מעודד את היהודים הנצורים ומודיע כי במידה
שיגורשו הוא ילך איתם. הלחץ המשותף משפיע והמלך בוריס- שעתיים לפני
הגירוש המיועד- עוצר את יציאת הרכבות והיהודים חוזרים לבתיהם.
סגן יו"ר הפרלמנט פשב, חברי פרלמנט נוספים וביחד עם הכנסיה מארגנים עצומה
המונית למניעת גירוש עתידי. חותמי העצומה מייצגים חתך רחב של האוכלוסייה
הבולגרית, איגודי עובדים ואגודות מקצועיות שונות, ארגוני רופאים, סופרים,
אינטילגנציה, כנסייה ופשוטי העם (חלקם חותמים בטביעת אצבע). עצומה זו
מבטאת את הקשר העמוק שבין העם הבולגרי ליהודי בולגריה
("היהודים שלנו") והן את ההתנגדות המוסרית לביצוע הגירוש. במקום גירוש נהגית
תוכנית למשלוח היהודים למחנות לעבודה כפויה בשירות הממשלה.
ניסיונות הגירוש והלחץ הגרמני לא פוסקים, המלך בוריס מוזמן לפגישה עם היטלר
וריבנטרופ ומופעל עליו לחץ לבצע את משלוח יהודי בולגריה להשמדה. סגנו של
אייכמן דנקר נשלח לבולגריה לפקח וללחוץ על ביצוע הגירוש .
בחודש מאי 1943 נעשה שוב ניסיון לגירוש יהודי סופיה ושוב ההכנות לגירוש
הושלמו והיהודים קיבלו הנחיות לקראת ביצועו.
ביום "חג הלימודים וההשכלה"- יום חשוב במסורת הבולגרית מתארגנות הפגנות
המוניות למניעת הגירוש. באסיפה בכיכר נבסקי נואם המטרופוליט סטפן ומפעיל את
ההמונים כנגד הגירוש. הפגנה יהודית המבקשת להצטרף להפגנה בכיכר מפוזרת
בכח ובברוטליות.
המלך בוריס שהיה אמור לחתום על פקודת הגירוש מושפע מאוד מהלחץ הציבורי
ומחשש מלחץ גרמני בורח לבקתת הציד שלו בהרי בורובץ' כדי להימנע מחתימה.
הגירוש נמנע וכתחליף מתקבלת ומתבצעת החלטה על גירוש היהודים היושבים
בערים הגדולות לפרובינציות מרוחקות. כל זאת בתנאי שאף יהודי לא עוזב את בולגריה.
באוגוסט 1943 נעשה שוב ניסיון בלחץ גרמני לגירוש היהודים אך גם הוא לא
יוצא לפועל. גם הגרמנים נואשים מהניסיונות הכושלים והשגריר הגרמני בבולגריה
כותב לברלין כי הבולגרים לא יגרשו את היהודים מכיוון שהם חסרי
"השכלה גזעית" כמו הגרמנים. זמן קצר לאחר מכן מת המלך בוריס בנסיבות
מסתוריות. רווחת גרסת קונספירציה שהן לה הוכחות כי המלך בוריס השלישי
הורעל ע"י הגרמנים כעונש על אי ביצוע גירוש יהדות בולגריה להשמדה. בזאת תמו
הניסיונות לגירוש יהודי בולגריה. בספטמבר 1944 מסתיימת מלחמת העולם
בבולגריה. הצבא האדום כובש את בולגריה ומוקם במדינה שלטון קומוניסטי הרודף
עד חורמה את כל מי שהיה שותף לממשל הפשיסטי הקודם.
לסיפור הצלת יהודי בולגריה פנים רבות. תחת שלטון פשיסטי פרו-נאצי ובן ברית
לגרמניה ולמדינות הציר במלחמת העולם השנייה ניצלת יהדות בולגריה (הישנה!)
מהשמדה. במקביל מבצעת ממשלת בולגריה את הגירוש האכזרי של יהודי תראקיה
ומקדוניה (היהודים החדשים) למחנות ההשמדה וכן אינה מונעת את שילוחם של
יהודים אזרחי בולגריה שישבו בארצות שונות באירופה למחנות השמדה. הצלת
יהדות בולגריה מהווה נקודת אור בליקוי המאורות שהתחולל באירופה בתקופת
מלחמת העולם השנייה. הצלת היהודים בוצעה ע"י העם הבולגרי-אנשי הכנסייה
ופשוטי עם, חברי פרלמנט וקבוצות איטלגנציה ולא ע"י הממסד.
עם קטן תחת ממשל פשיסטי תוך עמידה איתנה ושמירה על ערכי המוסר הבסיסיים
ומתוך קשר עמוק ליהודים שחיו איתם מאות שנים מנע שליחתם להשמדה. המציאות
השלטונית המתקיימת בבולגריה מעצימה עוד יותר את גודל מעשה ההצלה. הצלת
יהודי בולגריה מהווה נקודת אור היסטורית בחשיכה המוסרית שפקדה את אירופה
בשנות מלחמת העולם השנייה.
20 אזרחי בולגריה הוכרזו כחסידי אומות העולם ביניהם המטרופוליטים קיריל
וסטפן וסגן יו"ר הפרלמנט דימיטר פשב.
עליה וקליטת יהדות בולגריה
לאורך השנים בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה התקיימה עליה של צעירים
מבולגריה חברים בתנועות נוער ציוניות ותנועת מכבי. עליה בלתי לגלית בתקופת
המנדט ובמסווה של ספורטאים למכביה שנשארו לאחר מכן בארץ.
עם תום המלחמה עולים לישראל אלפים בודדים מיהודי בולגריה. ב-1948-49
נחשול עליה בולגרית לישראל כ-50,000 יהודי בולגריה עוזבים מרצונם ובונים
עתידם במדינה ישראל.
עליית וקליטת יהדות בולגריה- הצלחה!
להלן נתונים שפרסם ד"ר משה מוסק מנהל גנזך המדינה לשעבר. ידועה לכולנו
תופעת המעברות בראשית שנות המדינה. השהות הממוצעת של עולי בולגריה
במעברות הסתכמהב2-3 שבועות. ביוזמה אישית פעלו העולים לארגון חייהם בארץ
החדשה. בולטת ההתישבות בערים בהם נטשו הערבים את בתיהם וברחו עם פרוץ
מלחמת השחרור. ביפו 12,000, בחיפה 6500, לוד ורמלה 5000, ת"א 2000.
כ-3500 עולי בולגריה מצטרפים להתיישבות העובדת. חלקם למושבים ותיקים:
בית חנן, צור משה, כפר חיטים, בית הלוי, ביצרון וגן יבנה.
וחלקם למושבים חדשים: גאליה, כפר הנגיד, גינתון, כפר אוריה ותלמי יחיאל.
כ-7000 בני נוער מצטרפים לחברות נוער בקיבוצים, אולם תוך שנה וחצי הרוב
המכריע עוזב ונשארים כ-1700 צעירים. העזיבה בעיקר בלחץ המשפחות הן מתוך
צורך בעזרה לפרנסת המשפחה והן לשם רכישת השכלה אקדמאית ומקצועית.
עולי בולגריה לא בחלו בשום עיסוק, עבודות בנין כבישים, סבלות, ניקיון, חקלאות,
עבודה במעלי תעשיה, בתי מלאכה ועוד. עיסוקים מסורתיים מבולגריה נמשכו גם
בארץ: חייטים, נגרים, סנדלרים פחחים ועוד לצד רופאים, רופאי שיניים, אחיות,
מקצועות סיעוד וכן הקמת קואופרטיבים שונים. כולם יצאו לעבודה
(כולל נשים שבד"כ לא עבדו בבולגריה). פנסיונרים, צעירים, נשים וגברים
לקחו גורל בידם בנו ביתם ועתידם ולא באו בטענות לאף אחד.
מתוך ההרצאה בפרלמנט 14.11.2014