שלם חיים וחנה

שלם (שמואל) חיים

1907 –1976

סיפור חייו של חיים סובב עולם.

עם סיום לימודי הרבנות, ברח מיוון לארגנטינה מאימת הגיוס.

נישא והוליד ילדה – מימי. והתאלמן.

ב 1935 לקח את בתו הקטנה לארץ ישראל באֳנִיָּיה "אוסינה" והגיע עד ביירות.

משם לארץ ישראל, לבית הוריו בתל-אביב, שהצליחו להימלט מאימת הנאצים.

את בתו הפקיד בידי אמו.

בתל אביב התפקד למפא"י.

במקצועו היה אינסטלטור,

אך יצא לעבוד בפרדסי פתח תקווה וסביבותיה.

מיד כששמע על הקמת הגרעין הצטרף לפלוגה, והיה פעיל ושותף.

היה חבר בוועדת ביקורת ובוועדות השונות.

שימש כמזכיר וגזבר המושב בשנותיו הראשונות.

לימים אף היה מחלק הלחם הראשון במושב.

בשנות החמישים שימש כמדריך חקלאי של המושב מטעם הסוכנות.

חיים נישא לחנה לבית פפושודו בשנת 1935

הילדים: יוסף(גר בנתניה), מיקו (אברהם ז"ל נפטר 1979)

לילי(פרהנג גרה בצור משה) ומימי (מרים בן שושן גרב בכפר סבא).

חנה שלם (לבית פפושודו)

1914 – 1989

חנה לבית פפושודו, ילידת סלוניקי,

עלתה בשנת 1927 כילדה עם משפחתה בעלת נכסים.

גודלה וטופחה כבת עשירים.

עיקר עיסוקה תפירה, רקמה, תחרה, אופנה.

אף עזרה להוריה במפעל לביסקוויטים הגדול בתל-אביב "פפושודו".

חנה לא אהבה את הרעיון לעבור למושב,

ועד 1948 נשארה בתל-אביב עם ילדיה.

בסופי השבוע, היה נוסע חיים להתאחד עם משפחתו בתל-אביב.

כשהחלה מלחמת העצמאות והפורעים הערבים יצאו מיפו וירו לכל עבר,

שוכנעה שבמושב יותר בטוח ונשארה בו עד יומה האחרון.

במושב עבדה בכל עבודה חקלאית: איסוף בוטנים ותפוחי אדמה, חליבת פרות.

בתה לילי ויצחק פרהנג ממשיכי דרכם.

מאת מימי בן שושן הבת הבכורה

נולדתי בארגנטינה בשנת 1928, עלינו לארץ ב- 1935 בעקבות סבא וסבתא ,

הרב יוסף שלם ושרה שלם, שכבר היו בארץ.

הם עלו לארץ חצי שנה לפנינו, לפני המלחמה.

אחרי השריפה בסלוניקי, הרבנים גרו בבית מיוחד, סבא שלנו בנה בית ברחוב

עקיבא איגר 18, כי לא רצה לקבל מאף אחד .

אחרי שהסתיימה הבנייה אנחנו באנו. ב- 1935.

אבא שלי היה אינסטלטור מומחה בנוסף לכך שהיה רב. אמא נפטרה בארגנטינה

ואנחנו באנו לארץ בלעדיה. אבא ואני גרנו בבית של הסבא בתל אביב,

שם הכיר את אמא חנה.

אבא הצטרף לעולי יוון שהתארגנו לעלייה לקרקע בלי אמא.

היו 3 נשים: רחל בנבנישתי, שהייתה האחות, מרי סולימה ואידה עמר.

לאחר מכן הצטרפנו אמא(חנה) , אני ואחי יוסי שהיה תינוק בן שנתיים.

אני זוכרת את הצריף. הוא היה מחולק לחדרים. בלילה הראשון שישנו בו נשך

את אמא עכבר והיא רצתה לעזוב.

שם טוב ומזל בן ארויה הצטרפו חצי שנה אחרינו עם בנם אליהו.

הנשים בישלו בשביל כולם והגברים יצאו לשדה עם שמירה.

היה מחסור במים , היו נוסעים עם 2 חביות להביא מים מקדימה.

אבא שלי היה יו"ר הועד והוא ארגן סידור עבודה ותורנות להביא מים.

לרווקים נתנו אולם בו ישנו ביחד וסולימה הייתה הטבחית שלהם.

בשנת 1942 נולד אחי, מיקו, ואני עברתי ללמוד בפנימייה שם נשארתי עד גיל 16.

בבית הייתה רפת עם 3 פרות ואני הייתי צריכה לחלוב ולקחת את החלב למחלבה.

המחלבה הייתה במקום שממוקם המקלט ליד בית הראשונים.

במושב הייתה עזרה הדדית. פרחיה ומאיר פאיס לימדו אותי לחלוב.

מתחת למחלבה היה בור ביטחון (הסליק של צור משה) ואני עבדתי במחלבה עד

לשנת 1946.

תמונות: