זכרונות ילדות - שרה פאיס
לפעמים אחרי שמיעת החדשות נזכרת אני בחיינו בשנים הראשונות, בהקמת המדינה -
המושבים, הקיבוצים והמדינה היפה הזאת.
איך החיים השתנו וגם האנשים.
אספר הפעם על הנשים במושב.
אחרי שניבנו הבתים הראשונים, חברי הפלוגה נישאו וקיבלו בית.
בלי מים בלי שירותים ובלי חשמל.
תקציב הסוכנות כלל לול מעץ עם 50 עופות. כמה צינורות ופרדה, שהתחלקה בין ארבע חברים.
כך התחיל הזוג את חייו.
אחרי זמן מה נחפרה הבאר הראשונה והגיעו המים.
התחלנו בעבודות השדה. זריעת ירקות, שתילת עצי פרי וכ"ו.
הכול נעשה בידיים. זריעה, שתילה, איסוף, שהחברות היו שותפות.
הייתה מגיעה חנה, מכפר חיים, ללמד אותנו טיפול בלול.
שזו הייתה עבודת החברה.
בכל חיי המושב השתתפה גם החברה.
ראשית בהחזקת הבית, הילדים, בעזרה ההדדית, שהייתה אז מובנת מאליה.
עזרא ליולדת. עזרא במחלה.
לקבל את כל האורחים שהיו באים למושב. משלחות מיוון וקפריסין.
היינו מתאספות בבית אחד. אופות ומבשלות מטעמים וארוחות.
גם לשמחות הפרטיות בר- מצווה חתונה. מכינות עוגות ומקשטות.
לא אשכח את שרה לוי ומרי סולמה ז"ל ותסלחו לי היתר.
החברות היו שותפות בכל חיי התרבות. בהכנת החגים, במקהלה.
חינוך טוב.
דאגנו קצת לעצמנו. היה חוג לעבודות יד, התעמלות, הרצאות, יצאנו לטיולים לים המלח.
היו לנו חיי חברה ותרבות יפים.
